כל מי שמצוי בעולם העיתונות מכיר או לפחות שמע על "הנוסחה של דב . " דב עצמו חזר עליה פעמים רבות , כאילו באמת היתה זו נוסחה שכל אחד יכול ללמוד אותה , ליישמה ולהגיע לאותן תוצאות - שהרי זה מה שמקובל לצפות מנוסחה . אבל המלה " נוסחה" בהקשר זה היא מטעה . יש כמה אלמנטים החוזרים ונשנים בכל עת ששאלת הצלחתו של ידיעות אחרונות עולה על הפרק : ההקפדה של דב על ניסוח פשוט ומובן , כתיבה "בגובה העיניים , " חשיבות התיאור החזותי , ומעל לכול האמירה המפורסמת שלו : "ליצור עיתון שיתקבל באותה מידה בשכונת התקווה ובסלונים של רמת אביב" ( בשיחות בחוג מצומצם השתמש דב בניסוח הרבה פחות תקין פוליטית : " עיתון שלא יפחיד את תושבי שכונת התקווה ולא יבייש את הסלונים של רמת אביב . ( " מובן שהדברים האלה , חשובים ככל שיהיו להצלחת העיתון , אינם מהווים " נוסחה" במובן המקובל של המלה . דב לא כלל בנוסחה שלו את תפיסת העיתון כמוצר , אף שפעל כל העת במסגרת התפיסה הזאת . עצם המושג "העיתון כמוצר , " יש לציין , איננו מושג שדב נזקק לו , אלא פרשנות למעשיו . בתשובה לשאלות הוא דיבר על החשיבות שראה בהפיכת העיתון למשהו "נכסי" יותר - מחשבה שהדריכ...
אל הספר