ידיעות אחרונות נכנס לעידן של שפל . רוב קוראיו היו אנשים שנמשכו לקנות אותו בגלל הכותרות מנקרות העיניים , אך הקפידו להסתיר אותו בתיק או בכיס של מעיל . מי שרצה לשמור על תרמית מכובדת לא הרשה לעצמו להיראות ברחוב , או בבית קפה , קורא ידיעות אחרונות . כולם הכירו את הבדיחה על כותרת אופיינית לידיעות אחרונות : "אדם נפל מהקומה החמישית על אחותו שלא ראה במשך שלושים שנה" - משפט אחד הממצה את כל מה שנחשב לנלעג בעיתון בשנותיו הקשות . מי שקנו וקראו אותו בגלוי היו אנשים שהסטיגמה של "קורא ידיעות אחרונות" היתה בעיניהם כאין וכאפס לעומת סטיגמות אחרות שדבקו בהם . נח ודב נאלצו להסתגל לחיים בשולי עולם העיתונות . כאשר רצו בכירי מפא"י לשתף את העיתונות הבלתי מפלגתית במידע שהיה בידיהם , מעריב היה הכתובת הטבעית . אף אחד לא טרח להזמין את האחראי , או את מרכז המערכת , של ידיעות אחרונות לפגישות חשובות של עורכי העיתונים עם קובעי המדיניות , או להדליף להם סקופ מעניין . מי שנשא בתואר עורך העיתון , הרצל רוזנבלום , אמנם זכה באופן אישי ליחס של כבוד מצד הממסד , אך העיתון לא הפיק מכך שום תועלת . לרוזנבלום היתה תפיסה צרה ונוקשה ש...
אל הספר