לאחר שבוע במחנה העולים בעתלית עלה דב על אוטובוס שהסיעו לתל אביב , לבית העלייה , ששכן ברחוב העלייה . דב היה בר מזל בהשוואה לרוב הניצולים שהגיעו אז לארץ : בתל אביב היתה לו משפחה מבוססת . ביום בואו לבית העלייה עצרה מונית על יד הבית . מן המונית ירד בן דוד של אמו של דב , איש העסקים התל אביבי יהודה מוזס . יהודה מוזס , איש לבבי וחם , אימץ את דב ללבו ואמר לו בפשטות : "הגעת הביתה . " המונית הסיעה את שניהם לבית שעמד בפינת הרחובות רוטשילד ונחמני , בית גדל מידות בתל אביב של אותן שנים . בהיכנסם הביתה חיבקה מניה , אשתו של יהודה מוזס , את דב בחמימות רבה . החיבוק החם , הפנים הקורנים משמחה , הפשטות הלבבית שעטפה אותו אמרו לדב מיד כי כאן ביתו . באותם רגעים נראה שדב הצעיר , שאיבד הורים ואח אהובים , בית חם וחיים טובים בחיק המשפחה , כמעט מצא אותם מחדש . בימים הראשונים שלאחר בואו הכיר דב את שאר דיירי הבית בשדרות רוטשילד . 76 בקומה הראשונה , מול דירת יהודה ומניה , גרו בני הזוג מניה וישראל שוחט , ממייסדי " השומר . " שאר הדיירים היו כולם בני מוזס . בדירת ההורים גר בנם הצעיר נח , המבוגר מדב ב 11 שנים . נח היה ר...
אל הספר