בראשית דברי ימי הנצרות לא היה קיים המושג "דרך היסורים" ואין גם זכר ל"תחנות" השונות לאורך הדרך . תחת זאת היה מקובל ללכת בתוואי שעשה ישו מגת שמנים ( או מהפרטוריום ) לגולגותא . הדגש במגמת המאמינים לא היה איפוא להתעכב בנקודה זו או אחרת , אלא לעשות את הדרך ישירות בין נקודת המוצא והיעד . כך , איגריה ( שנת ( 393 מעידה , כי עדת המאמינים נפגשה בשבוע שלפני הפסח בגת שמנים , ומשם הלכה בתהלוכה איטית בכיוון לשער המזרחי , תוך שירת זמירות הוריה . לאחר שבאו בשערי העיר בשעות המוקרמות של הבוקר , נתכנסו וקראו את אותו פרק בברית החדשה הנוגע למשפטו של ישו בפרטוריום ( מתי כ"ז , ( ולכנסית הקבר . אף שביתו של כייפא וחורבות הפרטוריום היו ידועים , הם לא נכללו במסלול המאמינים , אלא לאחר שניבנו במקום כנסיות . בסוף התקופה הביזאנטית היה כבר מקובל ללכת מהקדרון לכיוון כנסית פטר גליקנטאו ( בית כייפא - מקום מאסר ישו ) במורד הר ציון , להמשיך לכנסית סנטה סופיה (**) ומשם לקלוריה . במשך כל התקופה הערבית לא השתנה מסלול זה , אלא שהאטריום , שהיה בין הקבר הקדוש והגולגותא , נקרא עתה " הגן הקדוש " ( בהתבסס על דברי יוחנן י"ט , . ( 1...
אל הספר