בדומה לתופעות תרבותיות אחרות , ואולי באופן מודגש , האתרים הפיזיים שבהם מתנהלת אמנות המיצג העכשווית מתקיימים לא מעט בתוך רשתות וירטואליות מסועפות של תודעה ומושגים . השאלה באשר ל"מקומיות " של אתרים אלו ולאופן שבו נחצים גבולות של מפגש בין תרבויות ומגזרים חברתיים , רוויה בתעתועים . כדוגמה ראשונה אפשר לתאר את הדרך ממרכז תל אביב לדרום העיר , לחלל של במת מיצג / מקלט , 209 הממוקם בתחנה המרכזית החדשה - דרך החוצה קווי תפר שבירים . באזור , המוזנח במיוחד , חלל האמנות הזה הוא נטע זר למדי . מחוסר ברירה הדלת מסוגרת מפני אנשים מפוקפקים ונרקומנים המשוטטים בסביבה . על סף הדלת משתינים עוברי אורח , שאינם מוצאים מקום אחר להטיל נו את מימיהם . כל ניסיון לדבר על חיבור אנושי אמיתי עם אוכלוסיות אלו יהיה בגדר זיוף יומרני חרף אי אלו ניסיונות אמנותיים ( שאחד מהם יתואר בהמשך . ( בתוך חלל האמנות - בשלוש השנים שבהן עבדתי בו ברציפות עד לאחרונה - התארגנו במהלך פגישות , ובעיקר באמצעות האינטרנט והטלפון , אירועי מיצג לאמנים מישראל ומחו '' ל , ומעת לעת גם נרקמו מסעותיהם של אמנים , שהשתתפו באירועים בינלאומיים . כך ניתן היה ...
אל הספר