של גיבוש המודרניזם המקומי תוך מאבקים ושיתוף הזרמים המובילים בארץ , ומתוך רצון להציג בתוכה אישית ועצמאית היצירות ואת המודרניזם הישראלי מראשיתו , מאבקים שהיו למרכיב בביקורות , בהערכה ובתווית הסגנונית שהודבקה לכל אמן . המאבק והפולמוס הערכי בין המגמות השונות צמצמה , לא אחת הקריאה והפרשנות לאפיק צר ומגמתי של מחנות , ויצרה רצון את היצירה בהתאם להם . היכולת לחזור ולהביט ביצירות אלו במבט רענן ופלורליסטי , ללא מיונים היסטוריים ותוויות מדגישה את עושר היצירות ואת ייחודו של כל אמן . מטבע הדברים , בחירת האמנים הייתה קשה וכמעט בלתי לנוכח עשרות האמנים הראויים למבט נוסף ולתצוגה מעין זו . של האמנים שנבחרו אינו אחיד . יש ביניהם כאלה הקרובים , , , יותר לשוליים , כמו גלעדי והופשטטר . הנשים שבמקבץ , חנה וגויס שמידט , מייצגות שונות וייחודיות . יצירתה של לוי הכרה ממסדית , ולמעשה זו התערוכה המוזיאלית הראשונה שמידט , שעלתה לארץ בשנת , 1969 החלה את פעילותה כאן יותר ( בשנות השבעים , ( והתמקדה בתחומי הצילום וההדפס . בשיחה עם האמן דני קרוון , נציג הוועדה שליווה את התערוכה שלביה , הודגש הצורך בתצוגה של אמנים רבים נ...
אל הספר