העבודה על סדרת הציורים של ילדתי והבובה החלה מתוך התבוננות באלבום המשפחתי שם החלו המחשבות על היחסים המורכבים בין ילדה לבובתה , ומשם הלך המעגל ונסגר עליי ועל עולם הזיכרונות שלי , שמיאן למצוא את בובתי שלי עד שהמחשבות הובילו אותי בחזרה אל ביתי כבר הייתי באמצע תהליך היצירה של מה שהפך לימים לסדרה של רגעים אינטימיים ביחסים שבין רופץ בובה לבין ילדה קסומה הילדה שלי טומנת את פניה בגוף הבובה ונושמת אותה . הילדה בת חמש , והבובה — בובת בד לבנה מאז ומתמיד הילדה מחוברת לבובה הן מופיעות יחד בכל תצלום באלבום . היא מניחה אותה על ראשה , על עיניה , על פצעיה . יש גם רגעים שבהם היא מדברת עם הבובה , מטפלת בה , מקשטת אותה , מעיפה אותה באוויר . אני צופה בשתיהן . מוטרדת מהצורך של הילדה השמחה שלי בנחמה גדולה כל כך . יודעת שהבונה לא תגן עליה . מחפשת בזיכרון את הבובה שלי , את חפץ המעבר שאולי מעולם לא היה לי . הייתכן שהיום הילדה שלי היא הבובה שלי ; היא חייבת להתקיים - בשבילי .
אל הספר