להמשיך

: די אפעל תשוקה מכוונת את עצמה , מכנסת עצמה . אין התשוקה יכולה לחמוק מן האוטו-ארוטיות המהותית של עצמה . מזמנת התנגדות , התשוקה . בונה . להתמוגג ולא להתפוגג , לא להירגע , פסיון אינסופי . התשוקה מיתרגמת לידי פעילות בעלת תוקף אתי על-ידי רתימתה לרצון-לתשוקה והשענתה עליו . הרצון-לתשוקה הוא , בדומה לרצון לעוצמה , היחידה הריבונית של החיים : אם ישנה יחידה ריבונית של חיים , הרי היא הרצון-לתשוקה , שכן בעוד דחף המוות הוא , כפי שכתב פרויד , "עקרון הנירוואנה , " דהיינו השאיפה לחזור למצב נטול תשוקה , למנוחה מוחלטת , הרי שהרצון-לתשוקה הוא מה שמסמן את כיוונם של החיים . החיים מכוננים את כוחם כרצון-לתשוקה על בסיס דחף המוות , וכך מתכונן המתח הראשוני בין מנוחה לפעולה . כיוון שהמנוחה שאליה מכוון דחף-המוות היא מנוחה אינסופית , גם התשוקה החיונית המכוננת על בסיסו של דחף המוות היא אינסופית בטיבה , ממומשת כל העת , אך אלנה מוגשמת . מתאפשר , אם כן , כי הפסיון , מסלול העינויים של ישו בדרכו אל הצלב , הוא גם "passion 'n של הגוף המתענג . בדרכה של התשוקה נמנים הכאב , הסבל , העונג והגאולה כאחד . מנקודת מבטה של התשוקה ,...  אל הספר