העיסוק שלי במקורות - וכעיקר כתנ"ך - הוא חלק מחיפוש אחר אפשרויות השילוב נין מילה לבין ציור . אני מרנישה שאני בת מזל להיות חלק מתרבות ומשפה עתיקות וקדומות . אני מתלהבת מן הע 1 שר של השפה המקראית , שלמרות עתיקותה עדיץ מדברת אלינו כצורה ישירה : העברית לא השתנתה באופן מהותי מאז ועד היום . כמיוחד מדברים אל" סיפורי המקרא וספרות החכמה ( קהלת , משלי ואיוב . ( כאשר אני משתמשת כטקסט תני'כ , חשוב לי לא ליצור אילוסטרציה , אלא כעיקר לשלוח בעזרתו , כחץ הנשלח כאוויר , קריאת כיוון אווירתית ורעיונית . בסדרת הציורים "תמר ויהודה" , ( 1990 ) הדרמה של הציור יוצגה כעיקר כ 0 קס 0 שהופיע כפס מעל לציור , בעוד ציור הנוף שהופיע מתחתיו היווה מעין תזכורת לכך שפעם , מזמן , התרחשה בנופים אלו דרמה . רציתי ליצור בכך מעץ ריחוק אפ מן המסופר . הסקסם התני ' כי לא הובא במלואו : כציור אחד הופיעו תיאורי מקום בלבד , כשני - תיאורי זמן ובשלישי - פעלים . השימוש שלי כסיפור המקראי החל כספר הדפסים שיצרתי לסקסס מתוך שיר השירים . ( 1978 ) הסקסם הנבחר כלל אך ורק את אותן שורות שאומרת האישה לאהובה . "עת לכל חפץ" מתוך ספר קהלת , גם הוא 0 ...
אל הספר