שירה טל שושן Poetry TAL SHOSHAN

היא יודעת על עצמה שהיא מעתיקה . מעתיקה חוויות . רגע החוויה . התחושה החזקה . והרגע שאחרי . ניסיון שיכפול התחושה . בימים שאחרי . בשנים שאחרי . איבוד מסטר הברזל . ומה שנישאר . אפשר לחשוב על גלים וים . תנועת גלים המתכווצים כאגרוף ואז נעים קדימה כיד שנפתחת אל משהו על החוף . נגיד אבן . אבן קטנה על החוף . הגל הראשון מתכווץ מתרומם ומתפשט קדימה נוגע באבן , נרגש מהמגע על העור המתוח . האבן זזה מעט קדימה . הגל הבא חוזר ומתכווץ , מתרומם , שוטף קדימה אל החוף , רוצה לגעת שוב באותה אבן . הפעם האבן התרחקה והגל נוגע רק בקצותיה . אבל נוגע . בזמן שהגל נסוג ילדה עוברת על החוף , רואה את האבן , משתהה רגע , אוספת אותה והולכת . הגל החוזר מתקדם מתרומם ושוטף עד קצותיו לגעת באבן , אבל האבן כבר איננה . כל תנועה אחורה וקדימה של הגל לעולם לא תיגע עוד באותה האבן . אולי באבנים אחרות . כל תנועה מתפשטת איבדה את תמימותה בתוכה מתוח עד קצהו מנגנון זיכרון דהוי המשכפל נגיעה באי נגיעה באי נגיעה באי נגיעה . Tal Shoshan , from "Words Notebook" , 7999  אל הספר
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21