המתיחות שהשתררה ביחסי ירדן ישראל בתקופת כהונתו קצרת הימים של שמעון פרס כראש ממשלה נבעה אף היא מפעולות שביצעה ישראל בזירה אחרת אבל השליכו לרעה על המצב בירדן ועל היחסים עימה . גם במקרה הזה , כמו בפרשת ההפקעות , בלטה ההתעלמות הסדרתית של ישראל מן המצוקות שיצרו מהלכיה אצל שותפתה הירדנית לשלום . מכל מקום , שלא כמו בפרשה הקודמת , הפעם לא זימן הגורל מקרה גואל שיפתור את הבעיות , והיחסים העכורים ומשבר האמון בין שתי ההנהגות לא פסקו עד לסוף כהונתו של פרס . החלטת פרס על המבצע כאשר , בעקבות רציחתו של רבין בארבעה בנובמבר , 1995 מצא עצמו שמעון פרס לפתע נושא באחריות לראשות הממשלה , הוא ניצב נוכח מצב ביטחוני קשה בצפון המדינה . התקפות של לוחמי חזבאללה ובמידה מסוימת גם של ארגון אמל על כוחות צה"ל וצד"ל ברצועת הביטחון בדרום הלבנון נעשו עניין של שגרה וגרמו לא פעם לנפגעים . ישראל נהגה להגיב בהפגזה "אל מקורות הירי" ולעיתים גם להפעיל את חיל האוויר , אך ללא השפעה ממשית על המצב . היה ברור שההכנות שהושגו בסוף מבצע "דין וחשבון" ב 1993 התמוטטו . בראשית מארס 1996 הסלימו ההתנגשויות בין שני הצדדים ולצה"ל נהרגו חמישה ל...
אל הספר