בבואנו להשוות את משק המים כיום למצב ב , 1979 ראוי להצביע על שלושה גורמים שהשתנו בעשור האחרון : א . סברנו ב 1979 שהצריכה החקלאית ניתנת להגמשה , על פי תכניות להספקת מים גמישה שגובשו באמצע שנות השבעים . בינתיים התברר שדרישות החקלאות קשיחות . כן הלכו וגדלו מרכיבים קשיחים נוספים בצריכה - בעיקר הצריכה הביתית . לכן גדלו הערכותינו לגבי כמויות המים שיש לשמר כמלאי חירום באוגר ומפלסי היעד גבהו . ב . המצב ב 1979 היה חמור . נערכנו אז לקיצוץ בהספקת המים . הקיצוץ בוטל ברגע האחרון בעקבות גשמי הברכה החריגים בחורף . 1980 ג . בסתיו 1979 היו בכנרת 200 מלמ"ק יותר מאשר בסתיו . 1990 בשנה הקרובה ( 1991 ) יהיה עלינו להערך , לצערנו , לירידה נוספת של מפלס הכנרת . אין יסוד להחלטה שהתקבלה , לסכן את מי התהום במפלס נמוך ולהעדיף הבטחת מפלס גבוה יותר בכנרת . מפלס 214 הוצג בתכנית האב למשק המים כמצב אפשרי בסבירות נמוכה , בשנות בצורת . מתקני השאיבה של המוביל הארצי ערוכים למפלס זה , וגם יתר מתקני השאיבה אמורים היו להעיף לכך . באשר לעתיד שמעבר לשנה הקרובה , ציפיותינו מהכנרת שונות לחלוטין . התמורות במצבה של מדינת ישראל ב...
אל הספר