במקום זה ( כיום רח' בית אשל , ( 1 היתה הבאר המערבית מבין שלוש הבארות העתיקות שהיו באזור לפני ייסודה של באר שבע . באר זו , שהיתה שופעת יותר משאר הבארות , משכה אליה את הבדווים ועדריהם . הם באו לכאן בהמוניהם , כדי להשקות את צאנם בעזרת שקתות שהוצבו בסמוך . השלטונות התורכיים הניחו ידם על הבאר עוד לפני בנייתה של באר שבע . המושל התורכי הקים מבנה על הבאר העתיקה בשנת , 1906 והתקין משאבה שהעלתה את מימיה לבריכת אגירה ליד הסראיה . משם הוזרמו המים לבתי העיר בצינורות . בכך זכתה עיירת המדבר הקטנה לשכלול זה , זמן רב לפני ערים גדולות וחשובות יותר , כמו ירושלים או יפו . הבניין כלל גם טחנת קמח ממשלתית ודלת הכניסה הגבוהה בחזית איפשרה את הובלת החיטה על גבי גמלים עד לריחיים . צפונית מזרחית לבניין משתרע שטח שצורתו משולש ( עד רח' טרומפלדור , ( ששימש בוסתן לעצי פרי בימיה הראשונים של העיר . עיבוי מערך הצבא הבריטי בנגב במלחמת העולם השניה , והביקוש הגובר לאספקת שרותים לצבא , הביא לשיגשוג בבאר שבע בתחילת שנות הארבעים , והעיר החלה מתרחבת בקצב גובר . בהתאם לכך , חל שינוי בייעוד הקרקע , שהוקצתה לבנייה , והוקם עליה מר...
אל הספר