החוץ , היעדר היצירה : אני שומר על מילים כאלה לעת מצוא , ביודעי שגורלן קשור לכתיבה הזו מחוץ לשפה שכל שיח , לרבות השיח הפילוסופי , מכסה , דוחה , מעלים , בגלל איזה כורח עליון . איזה כורח ? זה שהכל בעולם נכנעים לו וראוי לנקוב בשמו מיד , בלי ראוותנות ובלי היסוס ואף בלי הסתייגות , שהרי זה המוות , כלומר ההתנגדות למוות , הפיתוי של הנצח , כל מה שמביא את בני האדם להתקין מרחב של קביעות שבו האמת יכולה לחזור לחיים גם אם היא גוועת . המושג ( כלומר השפה כולה ) הוא הכלי המשרת את המאמץ הזה לכינון השלטון הבטוח . אנחנו בונים את העולם ללא הרף כדי שהשחיקה הסמויה הזאת , ההשחתה האוניברסאלית השולטת בכל מה ש"קיים" ([" est" 1 תישכח לטובת לכידות זו של מונחים ודברים , יחסים וצורות , לכידות ברורה , מוגדרת , מעשה האדם השקט , שבה ההיעדר לא יוכל לחלחל , ושבה שמות יפים - כל השמות יפים יהיו כל מה שאנחנו צריכים כדי להיות מאושרים . האין זה תפקיד חשוב , התשובה הנכונה לגורל בלתי נסבל ? ודאי . לפנים , האלים , האל , עזרו לנו לא להיות נתיני האדמה שבה הכל נעלם . אז יכולנו לכוון את מבטנו אל הבלתי מתכלה שהוא העל ארצי ולארגן את הא...
אל הספר