מי מדבר בספריו של סמואל בקט ? מהו ה"אני" הבלתי נלאה שאומר לכאורה תמיד אותו דבר ? לאן הוא מבקש להגיע ? למה מקווה המחבר , שצריך אמנם להימצא אישהו ? למה מקווים אנו , הקוראים ? או שמא הוא נכנס למעגל שבו הוא סובב בערפל , מולך על ידי דיבור תועה , לא נטול משמעות אך נטול מרכז , שאינו מתחיל , אינו מסתיים , ועם זאת הוא תאוותני , תובעני , שלא ייעצר לעולם , שאי אפשר לשאת את עצירתו , שכן אז צריך יהיה לגלות את התגלית האיומה שכאשר אינו מדבר עודנו מדבר , כאשר הוא חדל הוא מתמיד , לא שתוק , שכן השתיקה מדוברת בתוכו לנצח . חוויה ללא מוצא , אף כי מספר לספר היא נמשכת באופן מזוכך יותר ויותר בדחותה את המשאבים הדלים שעשויים לאפשר את המשכו . תחילה התנועה הזאת היא המטביעה את רישומה . איש אינו כותב כאן בשביל העונג המכובד שביצירת ספר יפה , ואינו כותב עוד מתוך האילוץ הנאה שאנו סבורים שניתן לכנותו "השראה : " כדי לומר את הדברים החשובים שהוא צריך לומר לנו , או מפני שזאת משימתו , או מפני שהוא מקווה להתקרב , בכתיבתו , אל הלא נודע . לשים לו אפוא קץ ? מפני שהוא מנסה לחמוק מן התנועה הסוחפת אותו , כשהוא יוצר לעצמו רושם שעוד...
אל הספר