הסירנות : אכן שרו כמדומה , אבל באופן שאינו מספק , שרק ךמז באיזה כיוון נפתחו המקורות האמיתיים והשמחה האמיתית של השירה . ואולם , בעזרת שיריהן הלא שלמים , שלא היו אלא שיר שעתיד עוד לבוא , הן הוליכו את הספן לעבר המרחב הזה שבו שירה באמת עשויה להתחיל . הן לא הוליכוהו אפוא שולל , הן אכן הובילו ליעד . אבל מה קרה בהגיעו לשם ? מה היה המקום הזה ? מקום שבו לא נותר עוד אלא להיעלם , מפני שהמוזיקה עצמה נעלמה באזור הזה , של הראשית והמקור , יותר מבכל פינה אחרת בעולם : ים שבו , בהיאטם האוזניים , שקעו היצורים החיים , ושבו , יום אחד , אמורות היו גם הסירנות להיעלם , כראיה לנדיבות לבן . מה היה טבעה של שירת הסירנות ? מה היה חסרונה ? מדוע הפך אותה החיסרון הזה לרבת עוצמה ? היו שהשיבו תמיד : היה זה שיר לא אנושי - רעש טבעי בלי ספק ( כלום יש רעשים אחרים , (? אך בשולי הטבע , זר לאדם מכל בחינה , נמוך מאוד ומעורר בקרבו את העונג הקיצוני הזה הכרוך בקריסה , עונג שאין בידו לספק בתנאי החיים הרגילים . אולם , אומרים אחרים , מוזר מזה היה מעשה הכשפים : הוא לא עשה דבר זולת שחזור שירם השגור של בני האדם , ומפני שהסירנות , שהיו ...
אל הספר