מה שמאיים ביותר על הקריאה : מציאותו של הקורא , אישיותו , חוסר הצניעות שלו , התעקשותו ברצון להישאר הוא עצמו נוכח מה שהוא קורא , ברצון להיות אדם שיודע באופן כללי כיצד לקרוא . לקרוא שיר אין פירושו לקרוא עוד שיר , אף לא לחדור , באמצעות השיר הזה , למהות השירה . קריאת שיר היא השיר עצמו , המחייב את עצמו בקריאה כיצירה ; השיר המוליד את הקריאה המארחת אותו בחלל הנשמר בפתיחותו על ידי הקורא , שיר שנעשה יכולת לקרוא , נעשה תקשורת הנפתחת בין יכולת לאי-אפשררת , בין היכולת הגלומה ברגע הקריאה לבין אי האפשרות הגלומה ברגע הכתיבה . התקשורת של היצירה אינה בכך שהיא נעשית תקשורתית לקורא על ידי הקריאה . היצירה עצמה היא תקשורת , אינטימיות הנתונה במאבק בין התביעה לקרוא לבין התביעה לכתוב , בין המידה של היצירה המכוננת את עצמה כיכולת לבין חוסר המידה של היצירה הנוטה אל אי האפשרות , בין הצורה שבה היא תופשת את עצמה לבין חוסר הגבול שהיא מסרבת לו , בין ההכרעה שהיא הוויית ההתחלה לבין חוסר ההכרעה שהוא הוויית ההתחלה מחדש . האלימות הזאת נמשכת כל עוד היצירה היא יצירה , אלימות שאינה מפויסת לעולם אבל מהווה גם רוגע של הסכמה , סכ...
אל הספר