כאשר אורפאוס יורד לקראת אורידיקה , האמנות היא היכולת שבאמצעותה נפתח הלילה . הלילה מארח אותו בשל כוח האמנות ; הוא נעשה האינטימיות המארחת , המזיגה והתואם של הלילה הראשון . ואולם , אורפאוס ירד לקראת אורידיקה : אורידיקה היא לדידו השיא שהאמנות יכולה להשיג ; תחת שם המסווה אותה ומסך המכסה אותה , אורידיקה היא הנקודה האפלה עד עומקה שלעברה נוטים כמדומה האמנות , התשוקה , המוות והלילה . היא הרגע שבו מהות הלילה קרבה כמו הלילה \ זאחר . מכל מקום , היצירה של אורפאוס אינה מבקשת להבטיח את התקרבותה של אותה "נקודה" על ידי רדתו אל המצולות . \ דצ רה שלו היא להשיבה לאור יום ולתת לה צורה , דמות וממשות ביום . אורפאוס יכול לעשות הכל , חוץ מלהביט ב"נקודה" הזאת פנים אל פנים , חוץ מלהביט במרכזו של הלילה בלילה . הוא יכול לרדת לעברה , הוא יכול יכולת רבה עוד יותר - למשוך אותה אליו , ולמשוך אותה עמו כלפי מעלה , אבל תוך הפניית מבטו ממנה . הפניית המבט הזאת היא הדרך היחידה להתקרב אליה : זוהי משמעות ההסוואה המתגלה בלילה . אבל אורפאוס , בתנועת נדודיו , שוכח את היצירה שעליו להשלים , והוא שוכח אותה בהכרח , מפני שהתביעה האחרו...
אל הספר