מנקודת מבט זו אפשר לחוש כיצד יכלה דאגתו של מלרמה ליצירה להתמזג לרגע עם חיוב ההתאבדות . אבל אפשר גם לראות כיצד הוליכה אותה דאגה את רילקה לבקש יחס "מדויק" יותר עם המוות מן היחס של מוות מרצון . שתי החוויות ראויות למחשבה . במכתב לקזליס 14 ) [ Cazalis ] בנובמבר , ( 1869 הכיר מלרמה בכך שאיגיסור הוא חיפוש שעניינו השירה עצמה : "מדובר בסיפור , שבאמצעותו אני רוצה למגר את המפלצת העתיקה של חוסר האונים , שהיא , יתר על כן , הנושא שלו , כדי לבודד את עצמי בעמל רב שכבר נבחן מחדש . אם יסתיים ( הסיפור , ( אחלים . " ... העמל הרב הוא 14 ההרודיאדה [ Herodiade ] בפרט והיצירה הפואטית בכלל . איגיסור הוא ניסיון לאפשר את היצירה דרך תפישתה בנקודה שבה מה שנוכח הוא העדר כל כוח , חוסר האונים . מלרמה חש כאן עמוקות כי מצב אי הפוריות שהוא חווה קשור בתביעת היצירה , ואינו סתם חידלון יצירה , או מצב פסיכולוגי המיוחד לו . " לצערי , תוך חפירה בשיר לפני ולפנים , נתקלתי בשני תהומות המרפים את ידי . האחד הוא האין ... הריק האחר שמצאתי הוא זה שבחזי . " "ועכשיו , משהגעתי לחזון הנורא של יצירה טהורה , כמעט איבדתי את עשתונותי ואת משמ...
אל הספר