זכינו כי התהלכת ביננו דודי שנחליק ... " עוד ידברו רבות על יצירותיו האדריכליות , ישאו דברים בסימפוזיונים על המורטת האדריכלית בהנחלת לכולנו , על מפעל חייך המיוחד , על בניינים ידועים פרי רוחך ויזהירו ברחבי הארן , בערי ישראל ובקיבוציה , על נישתך המקצועית המיוחדת באדריכלות . ואילו אני , היום דודי היקר , אשא מילים לנפשך המופלאה , שאין ולא היו רבות כמותה . אשא דברי לאהבת הבריות שקרנה ממך למרחקים , לתבונתך , לניצוץ המיוחד שניצנן מעיניך , לחיוך השקנו שמע 0 תוגה היתה נמוכה על פניך . אני זוכרת אותך מתע שנולד בי זיכרון כל שהוא . בן בית היית בביתנו ( וגם זאת בלשון המעטה ) ביתנו היה ביתך . כילדה קטנה אני זוכרת אותך ואת אבא , את אחוות האחים שליוותה את דרככם . שנים על גבי שנים , ערב ערב הייתם נפגשים אתה ואבא — אחיך הבכור . לא הייתם מסיימים את יומכם בלי לספר אחד לשני איך עבר עליכם יומכם , בלי שהת"עצתם אחד עם רעהו , בלי ששיתפתם אחד את השני בחוויות יומכם . כילדה , למדתי דרככם , אחוות אחים מהי , דאגה אמיתית של אח לאחיו , עזרה ואהבת אתים ללא תנאי , שאהבת חד ליהונתן התגמדה בפניה . נכון , החיים לא תמיד חייכו...
אל הספר