עסקנו קודם בדרך הים כאחת הדרכים החשובות , אם לא החשובה ביותר , שקישרה בין מצרים לבין ארם נהריים . חשיבותה של דרך זו , כמו של דרכים אחרות , עלתה וירדה עם עלייתן וירידתן של ממלכות חזקות . ככל שהשלטון היה חזק וריכוזי יותר , כן נזקק לדרכי תחבורה לתקשורת , להעברת גייסות ולמסחר . ואכן , כבישים טובים היו קיימים מאז התקופה הרומית ואף לפני כן , אך ח'אנים היו נחוצים בעיקר כאשר האוכלוסיה היתה דלילה ללא ישובים בדרך לשרות השיירות . על חורבות פרס וביזנץ , השליטו הערבים את שפתם ואת דתם תוך עשרות שנים מעטות וייסדו אימפריה אדירה ששלטה מספרד עד למרכז אסיה . כמובן שאימפריה כזאת היתה זקוקה לדרכי תחבורה נאותות . הללו תוארו לא אחת על ידי גיאוגרפים מוסלמים , שאחד הידועים שבהם הוא מוקדסי , אשר התייחס גם לג'ב יוסף . במקום אחר מפרטים מוקדסי ואחרים את המרחקים בין הח'אנים , שהוא מסע בן יום של שיירה ( כ 37 ק"מ , ( שהם כשש שעות הליכה נטו ( לפי 6 ק"מ לשעה , שהם שלושה מילין ערביים . ( הסולטאן ג'קמק בנה בשנת 1440 ח'אנים לאורך דרך הים , וביניהם את ח'אן א תוג'אר ( בית קשת ) ואת ח'אן מיניה , את ח'אן גשר בנות יעקב וכן ח'...
אל הספר