אמנון שילוח ראשית דבר מיצירה שירית דתית שנועדה מתחילתה לקשט את התפילה הפך הפיוט במרוצת הזמן גם ליסוד בטקסים דתיים ציבוריים ואחרים - משפחתיים ואישיים . התגברות השפעתו של הפיוט כסוג של שירת קודש מחוץ לתפילות הקבע הביאה להתרחבות פעילותו של הפייטן ולעלייה במעמדו . על פי המקובל בתרבויות האזור , הפייטן האידיאלי היה מחבר הפיוט , מלחינו ומבצעו . על כן הפך הוא לדמות המרכזית בעשייה המוזיקלית . התפתחות זו לא היתה מתרחשת אלמלא זכתה לתמיכת הקהל וראשיו . ואמנם , הקהל קיבל את החידוש ואף עודדו משום שראה בו גורם שמגביר את הערך הרגשי של התפילה ומעשיר את אירועי השמחה . לכל סגנונות הפיוט משותף רכיב מוזיקלי שנע בין מסורת פולקלוריה למוזיקה אמנותית . כמו כן , הלחנים היהודיים והלא יהודיים היו ונשארו נחלת המסורת הלא כתובה , כלומר הם לא נרשמו בכתב תווים כלשהו ; אפילו המסורת המוזיקלית הגדולה המתוחכמת מבוססת על העברה בעל פה . תכונות בסיסיות אלו אפשרו לפייטני בית הכנסת ולמחברי שירי החול גמישות רבה ויכולת התאמה לנסיבות שבהן נדרשו לפעול . לפיכך , המוזיקאי חייב להיות גם בעל כושר יצירה , דמיון אמנותי , יכולת אלתור וכמ...
אל הספר