שלי אלקיים השושנה בשירת המשורר המזמר ר' ישראל נג'ארה היא סמל נשי חושני שמשמעויותיו מופקות מהקשרו ביצירה . לא אדון כאן בסוגיה הבוטנית של הוורד מול השושן או השושנה rose ) או ( lilium ולא בשושנים הנפוצות בגינות קסטיליה , ארץ מוצאה של משפחת המשורר ' , במאמר זה "שושנה , " לפי ר' ישראל נג'ארה ולפי המדרש , הוא שם כללי לפרח . מעניין לברר היכן הופיעה השושנה המיסטית במרחב הרוחני והמיסטי היהודי , העות'מאני והאירופי שבו חי ויצר המשורר , וכן היכן והיאך בספרו זמירות ישראל עלהד , השושנה כשחקן פואטי קבלי . ברצוני להאיר את ייחודו של ר' ישראל נג'ארה ; להראות כי השושנה היא סמל מיסטי בין רתי ; לעמוד על כך שבפואטיקה הנג'ארית האימאג' מתפקד גם כרעיון קבלי מורכב וגם כמקהלה - בהדהוד , במשחק ובעריכה ; ולהדגים היאך נארגים הביצועים הספרותיים בתוך הפואטיקה הנג'ארית , שמוטיב השושנה המיסטית יוכר בה כתוצאה של קריאת המשורר , ושל קריאה מחודשת שלנו - בעקבותיו - בקבלה , במקרא וכספר הזוהר . אייחד לשושנה את מחקרי זה . לצורך הדיון אתמקד כזמירה " יערת דבש על לשונך" שבחלק "עולת תמיד" בספר זמירות ישראל , ואציע ארבעה * מאמר זה ...
אל הספר