כעבור חודש ימים חזר אבא מארץ מואב . ערב בואו הודיע על ידי שליח כי פעלו הצליח בידו מעל לכל תקוותיו וכי אתו יחד יסור לביתו עמר בן דיב , סולטן שבט קדר ושיכים אחדים מבני שבטו . גם פקד להכין חג נהדר לכבוד אורחיו שיתאכסנו עמו שלושה ימים . מאז הבוקר בתר עלי בעזרת טבחים אחרים כבשים , מלאו תמרים ואגדי נאדי חמאה ולבן . ציונה דלגה בעליזות רוחה מן הבית אל החצר , מאמה לורדה , שיקשטוה לכבוד החג , למזלה משחה ורדה בלילה הקודם את שערותיה ,, כנוגה הלבנה" בתמיסת סוכר ומי ורד , ותקלעם מקלעות אין ספור שהותרו עתה ונפלו על רקתה כרעמה מוצקת ומבושמת , אמה הלבישה לה שמלת משי לבנה ומרוקמת ועל צוארה סרט קטיפה עם צלב זהב . זו היתד . תלבשתד . היפה של ציונה . ואילו הילדה היתד . מעדפת את השמלות הערביות הארוכות בשלל צבעיהן ובתכשיטיהן המצלצלים . והנד . נשמעו שעטות פרסות הסוסים על אבני הכביש של הר ציון , ואחריהן שקשוק כלי הזיין והארכופים שהתנגשו אלו באלו במבוא הצר של הסמטא . ניצבת על אבן המיצר של האורוה נסתכלה ציונה : ראשון ראתה את אביה מתחת לקשת הכניסה רכוב על סוסתו הלבנה ; אחריו נכנס , יושב על סוס מרופד , איש לבוש מ...
אל הספר