באותו יום אחרי הצהרים חבשה ציונה כובע קש איטלקי פלורנטיבי מקושט זר כלניות , מתנת אמה לטבילה , האחות הראשית . רכובה על כתף ורדה היא כבר שמחה לצאת ו ,, לשאוף רוח" מחוץ לחומה , והבה שבה אמה בחפזון מן העיר עם אליזבט ומתנגדת לטיול . הרחובות צפופים מהמון ומצבא רב הנוהרים לשער הראשי של העיר לראות בקיום משפט מות שנחרץ על שיך בדוי . בשום פנים לא תסכים שילדתה הקטנה תהיה עדה לחג דמים כזה . אבל נימוקיה ה סיט" עוד הכפילו את תשוקת ורדה לטיול , ובצדיה צבטה " את רגל הילדה שהשמיעה תיכף קול בכיה . TO נשככה מרת בנדיקטוס ותוותר , בתנאי שורדה לא תצא דרך שער יפו אלא תעלה בכיוון שער ציון הבודד ושדה הקברות הפרוטסטנטי השקט . ורדה נשבעה בראש ציונה כי תשמע לקול גברתה . אבל אך יצאה את שער ציון , הימינה ונחפזה לאורך החומה , ובאפס נשימה הגיעה לאותו מקום שנאסר עליה , לשער יפו , אל הככר שבין החומות הגבוהות והאפורות . מימיה לא ראתה ציונה קהל אנשים גדול כזר . או חגיגה מעין זו . בכל כוחותיה היתר . אנוסה להתחזק במגדל הכובע לבלי השמט ארצה מהמון הקפטנים והאריות שזרמו בלא הרף דרך השער החד , הגבוה והאפל . rare זה כאילו נפתו...
אל הספר