נחשים ארסיים , rvwv 'Vmdn ^ oL" clj ' l נהוג היה בעבר לחלק את הנחשים לשתי קבוצות : ארסיים ולא ארסיים , ואף ניתנו בהם סימנים חיצוניים , המבדילים ביניהם . המחקר המודרני גורס כי חלוקה זו אינה תופסת עוד : נמצאו נחשים שאין להם שיני ארס ונשיכתם קטלנית , ואף ייתכן כי מין מסוים , שאינו ארסי בחלק אחד של העולם , ייחשב לארסי , או ארסי למחצה , בחלק אחר . עדיף , אפוא , להבחין בין נחשים מסוכנים לנחשים שאין בהם סכנה . אין מדובר בסכנת מוות דווקא : גם נזק גופני הניתן לריפוי הוא בגדר סכנה . פגיעה של נחש יכולה להיות באחת משלוש דרכים : חניקה , על ידי נחש גדול ממשפחת החנקיים - דבר המתרחש במקרים נדירים ביותר , ואיננו יכול לקרות בארץ כארץ ישראל , שיש בה רק נחש אחד קטן ממשפחה זו ; הכשה או נשיכה ארסית , שהיא הפגיעה המצויה והמסוכנת ביותר ; יריקה התזה של ארס לעיני הקרבן , על ידי מיני פתנים המצויים רק באפריקה המשוונית ובדרום אפריקה . כמה מן הנחשים המסוכנים ביותר חיים באזורים נידחים ולא נושבים , וההסתברות שיפגעו בבףאדם קטנה ביותר . מן הראוי להזכיר גם נזקים שאינם דווקא בחומר ובגוף אלא בספירה הערטילאית של הרוח והנ...
אל הספר