אנחנו חווים כיום את היבלעותם של כל אופני הביטוי הווירטואליים בזה של הפרסומת . כל הצורות התרבותיות המקוריות , כל השפות הקבועות נבלעות בזו של הפרסומת כיוון שהיא חסרת עומק , רגעית ונשכחת כהרף עין . נצחון הצורה השטחית , המכנה המשותף הקטן ביותר של כל המשמעויות , דרגת האפס של המובן , נצחון האנטרופיה על כל הטרופים האפשריים . הצורה הנמוכה ביותר של אנרגיית הסימן . אותה צורת ביטוי לא רהוטה , רגעית , בלא עבר , בלא עתיד , בלא מטאמורפוזה אפשרית , כיוון שהיא האחרונה - בעלת עוצמה ניכרת לעומת כל השאר . כל הצורות האקטואליות של הפעילות נוטות לעבר הפרסומת ורובן מתמצות בה . לא בהכרח פרסומת מפורשת , כזו המיוצרת בתור שכזו - אלא צורה פרסומית , אופן ביצוע פשטני , פתייני במקצת , קונצנזואלי במידת מה ( כל האופנויות מעורבבות בה , אבל בצורה מוחלשת , מותשת . ( באופן כללי יותר , הצורה הפרסומית היא זו שבה כל התכנים הסינגולריים מתבטלים בעצם הרגע שהם יכולים להיכתב אלה בתוך אלה , שעה שהדבר המייחד את ההיגדים ה"כבדים , " את צורות המובן או הסגנון המבוטאות כהלכה , הוא אי האפשרות לתרגמם אלה לאלה , כללים של משחק ולא יותר . הת...
אל הספר