המהפכה ציוותה לנעול את שערי הטרקלינים הספרותיים . אפילו נאפוליון גזר על פעולותיהם , לפחות לגבי טרקלינה של גברת די סטאל . ואולם בימים אביביים אלה של הרומאנטיקה הצרפתית נפתחות מחדש דלתות הטרקלינים . אחד מהם שוכן כבוד בארסנאל , שם ניהל את הספרית שארל נודיה . מיסה היה קורא למקום ההוא : החנות הרומאנטית הגדולה . כאן היו מתכנסים צוערי המחברים , הללו שקיוו להיות במשך הזמן מחברים רו מאנטיים . באכסניה זו היו מזדמנים ויקטור הוגו , לאמארטין , ויני , כולם אריםטוקראטים , אלגאנטים ונלהבים . אלפרד די מיסה , זה הנסיך המקסים של ה'חנות / קל דעת , עול ימים ואירוני , חי כאן ביסודו של דבר את ' מחלת המאה' ( הצירוף הוא שלו ;( סנט בו שהיה אז צעיר יותר , ואולי גם צנוע יותר ( קצת שנים לאחר מכן כבר יצא על צעירי הסופרים בעט גאווה והכריעם לטבח . לעולם לא יישכח לו החטא , שלא מלאו לבו לומר כמה מלים של שבח על 'פרחי הרע , ' מלים שהיו בלא ספק מקלים מעל צווארי בודליר את עול קשייו הטראגיים ) היה אף הוא מבאי הטרקלין באר סנאל . אף זרים היו לעתים קרובות מזדמנים לשם . הטרקלין היה בבחינת אספקלריה לחייה הרוחניים והעליזים של ...
אל הספר