איתמר אבן זהר המאמר מנתח את הדיאלוג של גנסין בשני חתכים : הקומפוזיציה והסגנון . הדיאלוג , כאלמנט חסר בלשון העברית של התקופה , היה אחד הרכיבים הבעייתיים ביותר לספרות העברית . גנסין אימץ פתרונות שהציע כבר מנדלי , ושנתקבלו על ידי בני דורו האחרים ( כגון ברני , ( אך פיתח אותם וגיבש באמצעותם את שיטתו . בפתרונות אלה נעשה שימוש נרחב ברפרטואר האופציות של הפרוזה הרוסית במאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים , ורק העמדתו של גנסין בהקשר של הספרות הרוסית ובזיקה אליה , מתוך הבנת חוקי ההעברה לעברית , שופכת אור הן על מצבה המיוחד של הספרות העברית והן על דמותו המיוחדת של גנסין . מאמר זה הוא חלק ממחקר מסועף ומתמשך על העברית ביחסיה עם הרוסית והיידיש . מסקנותיו הן עדיין בגדר מסקנות ביניים , מפני שעדיין לא נבדק הרובד של הפרוזה הרוסית שבשוליה הנידחים של הספרות הקאנונית . על פי מסקנות כיניים אלה עשה גנסין שימוש מרחיק לכת ברפרטואר הרוסי , אך לא אימץ שום מודל רוסי קיים בשלימותו הספציפית . אף על פי כן , אפשרות לגילוי מודל כזה נשארת לפי שעה פתוחה . אין לגילויים אלה כל משמעות לגבי הערכה חיובית או שלילית של גנסין , אך...
אל הספר