עיונים בדקדוקה ההיסטורי של לשון המקרא

יהושע בלאו . 1 הכפלה פךטונית לעומת הארכה פרטונית קו הלשון המייחד את עברית המקרא והמבדיל אותה מאחיותיה השמיות הוא שתנועות קצרות מקוריות בהברה פתוחה שלפני הטעם לרוב אינן נשמטות אלא נשמרות על ידי הארכה או על ידי הכפלה של העיצור הבא אחריהן , המכונות במחקר הארכה או הכפלה פךטוניות . התעלמות ממעמדן המכריע עשויה להכשיל 1 את חוקר ההיסטוריה של עברית המקרא ולהובילו למסקנות מוטעות . אכן , חוקרים הבינו את חשיבותן של ההארכה ושל ההכפלה הפרטוניות ואף השכילו לעמוד על הקשר שביניהן . מבחינה פונטית אין אלה אלא שני צדדים של 3 2 תופעה אחת , שהרי אורך ההברה נשאר שווה בשני המקרים . חשוב להעמיד את . 1 הוא אשר פגע במחקרו החריף של , K . Beyer . Althebraische Grammatik , Gottingen 1969 שהפליג בהנחת השפעת הארמית ( שהייתה אמנם חשוכה ביותר ) ולא ראה את ההבדל המכריע בין שתי הלשונות בהתנהגותן של תנועות קצרות בהברות פרטוניות פתוחות , הנחטפות בארמית , ואילו בעברית נוטות להישמר על ידי הארכה או על ידי הכפלה פרטוניות . ועיין קריית ספר מז ( תשל"ב , ( עמ' , 644 טור א . . 2 אינני דן כאן בסיבת התופעה ; עיין עליה למשל j . Blau ...  אל הספר
מוסד ביאליק