האמנציפציה של היהודים היא מקרה קלסי של חילון . ההחלטה המהפכנית לוותר על מדיניות הפרדה מושרשת למען אינטגרציה ציינה כוונה נחושה לפתור את שאלת מעמדם של היהודים בנפרד מאילוצים דתיים . היא הוכיחה את האומץ לפעול בגלוי נגד מסורת נוצרית בת מאות שנים אשר דחקה בהדרגה את מוקד הקיום היהודי לשולי החברה כנפרד ונחות . הזמנתם של היהודים להשתלב בחברה כשווים בין שווים היה בה משום הפקעה של סוגיה נוספת במדיניות ציבורית מידיה של הכנסייה ' . ברם , כצעד מבודד היתה האמנציפציה מועדת לכישלון . מדובר במהלך שהצריך גיבוי של מדינה המוכנה להגביל את הכוח המוסדי של הנצרות בחזית רחבה . שכן הדבר הנחוץ ביותר לאמנציפציה היה מארג חברתי שבו ניטל עוקצה של הדת . כל עוד קיימו האינטרסים הדתיים בידם את היכולת הפוליטית לעצב את המדיניות במגזרים החשובים בחברה , היו סיכוייהם של היהודים לזכות בשוויון בפני החוק או להשתלב בחברה קלושים . הרבה לפני שברונו באואר ( Bauer ) הגיע , ב , 1842 למסקנה שאמנציפציה יהודית אינה ניתנת להשגה במדינה הנתונה עדיין למרותה של הנצרות , כבר חזה משה מנדלסון ( Mendelssohn ) ששילובם של היהודים בחברה יהיה מותנה...
אל הספר