מאמרה של הדסה קלוורי על צפת שפורסם בכתב העת der Jude במרץ 1919 המאמר תורגם בחלקו על-ידי זלמן שזר עבור "ספר העלייה השנייה" שראה אור בתש"ז , בעריכת ברכה חבס הוא מובא כאן במלואו בתרגומו של גדעון קלוורי עפת לגברת סופרמן בברכה , מקובל בין יהודי רוסיה וגליציה האדוקים , בהגיעם לגיל מסוים וילדיהם מסודרים ובידם חסכון מספיק , לעלות לארץ ישראל על מנת להיקבר בארץ הקודש . הרגל זה מקובל היה מזה ארבעה דורות במשפחת אימי , הודות לתנאי זה מותר היה לי להגיע לפלשתינה . כאשר הייתי כבת עשר דובר על כך שבקרוב יבוא אלינו הרב-סבא , המבקש להיפרד מאתנו לפני נסיעתו לפלשתינה . חיכינו לו משך כמה שבועות . סוף-סוף הגיע . מעולם לא ראיתי בן אדם כמותו ; רב-סבא , זקן ארוך לו לבן כשלג , הממסגר את פניו המוארכים והרעננים . עיניו הנוצצות זהרו מתחת לגבות עבות ולבנות כשלג . הוא היה לבוש קפטן ארוך עשוי משי . הוא היה מאד חביב , צחק ושיחק אתנו , הילדים , עלה וירד ללא קושי במדרגות ביתנו , קרא ללא משקפיים , אף כי היה כבר בן . 89 ונסע לפלשתינה . אנו , הילדים , דיברנו על כך זמן רב . חלפו כמה שנים ודובר על כך שסבא וסבתא נוסעים ירושליימ...
אל הספר