אות ליציבות ולשגרה בהווי החצר היו השמחות והאסונות שפקדו תדיר את משפחתו של הצדיק . מטבע הדברים לא נצטמצמו אירועים אלה למסגרת המשפחתית הפרטית , אלא הקרינו על חיי החצר כולה והיו מוקד של הזדהות , שמחה או עצב להמוני החסידים . מאז התאחדה משפחתו של ר ' ישראל בםדיגורה התרחשו כמעט בכל שנה אירועים משמחים כלשהם - נישואי בנים או בנות , הולדת נכדים ונישואי נכדים אחרים - ולצדם ימי אבל ומספד ' . היציבות המשפחתית וחיי הרווחה שלהם זכו צאצאי הצדיק ניכרו גם בעובדה , שכמעט כל הבנים והבנות ( למעט מרים , שעברה עם בעלה לוויז ' ניץ ) ביכרו להישאר לצד אביהם בםדיגורה ולא ביקשו תהילה במקום אחר , אף שהיו להם הזדמנויות לכך . לר' שלום יוסף , למשל , הוצע לעבור לקישינב שבבסרביה . הוא דחה זאת , אף שאביו כלל לא התנגד לכך , בנימוק : "אני לא ארחיק את עצמי מאבי . ואפילו אם לא ירצה ליתן לי מזונות אאכול משלי . " אמנם , עוד בחייו עשו בניו מאמצים ( שנכשלו ) לקבל היתר לשוב לרוסיה , אך נראה שהדבר נבע מרצונם לשמר , ואף לקדם , את האינטרסים הכלכליים של המשפחה ושל החצר , ולא מתוך מגמה 1 להתיישב מחדש ברוסיה . שנת 1847 היתה שנת מפנ...
אל הספר