תקופת סדיגורה , שהיתר . תקופת הפריחה והשגשוג של חסידות רוז ' ין , היהה באופן פרדוקםלי גם לתקופה המתסכלת והמייאשת ביותר בחייו של ר ' ישראל . הדיכאון , הפחד והמרה השחורה לא עזבוהו כל אותן שנים . המאסר , הבריחה , הניתוק ממשפחתו ומחסידיו והסכנה המתמדת שיוחזר לרוסיה ויאסר שוב , נתנו בו את אותותיהם והשפיעו על מצבו הנפשי . לא דומה היה הצדיק הגא והבטוח בעצמו של ימי רוז ' ין לזה הרצוץ והמלנכולי , שהגיע לסדיגורה לאחר שנות השפלה ודיכוי . "אתם הכרתם את אבי ז " ל בעת שישב בםאדיגורא וכבר הלך ביארמילקי שחורה והיה מעט במרה שחורה , " אמר ר ' דוד משה בנו לחסידיו , "אבל לא ראיתם אותו בעת שישב עוד ברוזין כשהלך ביארמילקי מוזהבת , היה אז באופן אחר . " ואכן , ר ' ישראל שינה בסדיגורה לא רק את צבע כיפתו אלא גם כמה ממנהגיו הקודמים . אם לפנים הקדיש את רוב שעות היום לקבלת פני המבקשים לראותו , עתה מיעט לקבל את חסידיו והרבה להתבודד ולהסתגר . מנהגו זה משתקף יפה בהתחבטויותיו של דוד גולדשמיט , חסיד מםיגט שבהונגריה , שביקש לנסוע לחצרו : אני רוצה להיות בס " ג - ] סדיגורה , [ אך לאשר שמעתי כי הרבה פעמים מהנמנע לראות פניו...
אל הספר