מרגע שעזב ר ' ישראל את רוסיה שלא על מנת לשוב התעוררה במלוא חריפותה בעיית השמירה על הקשר האינטימי שבין הצדיק לבין חסידיו , שרובם ככולם נשארו מאחור , בערים ובעיירות של תחום המושב הרוסי . המרכז הקודם הפך עתר . לשוליים , והשוליים הם שהיו מעתה למרכז . הצורך בשמירת הקשר בין המרכז החדש לבין שלוחותיו הפזורות היה מובן מאליו מכל בחינה שהיא , ואין לקשור זאת רק לתלותו הכלכלית של הצדיק בחסידיו . דרכי התפתחותה של החסידות מזה שלושה דורות ויותר עיצבו , מחד גיסא , דגם של צדיק הנאמן לחסידיו ומקושר אליהם בכל תנאי , "ובכל צרתם לו צר , " ומאידך גיסא , יצרו ציפייה טבעית של החסידים לקשר חי ורצוף עם הצדיק . יתר על כן , החסידות כתנועה רוחנית כלל ישראלית לא הכירה , ולא היה כל טעם שתכיר , בגבולות גיאוגרפיים או מדיניים , שמטבעם מועדים לשינוי . בעבור הצדיקים והחסידים היו יהודי מזרח אירופה לארצותיהם חטיבה חברתית ורוחנית אחת , שאין כל היגיון להפריד בין אבריה . שלטונו קול הצדיק היה פרוס אפוא על כל המרחב היהודי שבו יש חסידים המעוניינים ורוצים בהנהגתו , ואין נדידת החצר ממקומה צריכה לפגום במאומה ביחסי הגומלין הרוחניים ו...
אל הספר