א. על "מוסרים" ועל דין "רודף"

ב 13 בדצמבר 1838 פרסם הגנרל דמיטרי גאברילוביץ ביביקוב , ( Bibikov ) המושל הכללי של הפלכים הדרום מערביים באימפריה הרוסית , חחר מיוחד , ובו הורה למושלי הפלכים של קייב , וילין ופודוליה לפקוח עין על המתרחש בבתי הכנסת ובבתי המדרש הקטנים . במקומות אלה , כך כתב , "מתרחשים לעתים לא רחוקות מקרים , שכתוצאה מהם נמצאו יהודים הרוגים . " " פשע זה " - הוא ממשיך ואומר : גדול עוד יותר משום שהוא מתבצע במקומות המיועדים לתפילה וללימוד עיקרי הדת . מעשה זה יש לו אופי של שיפוט עצמי בידי בית דין של רבנים יהודים , המתבצע על סמך תורת הכזב שלהם בדבר ביעור מוסרים המגלים את פשעיהם של בני דתם . ככל שהפשע גדול יותר כך גדלות תחבולות היהודים להסתיר את האשמים ואת הסיבות האמיתיות שגרמו לכך . עם כל המאמצים לחקירה אינטנסיבית , הם מצליחים לערפל את החקירה עד כדי כך , שלא רק זהות האשמים נשארת בלתי ידועה תקופה ארוכה , אלא אף זהותו של הנרצח . על שהתרחש באותה תקופה בפלכים הצפון מערביים של האימפריה , בליטא וברוסיה הלבנה , כתב ההיסטוריון שאול גינזבורג כך : "אילו ידע נהר am ך לדבר , יכול היה לספר על הרבה 'מוסרים ' שנטבעו במימיו ...  אל הספר