עלייתו של ר ' ישראל מרוז ' ין למנהיגות קשורה באחת השאלות החברתיות המרכזיות שניסרו בחללה של התנועה החסידית עם התפשטותה בראשית המאה הי " ט ועם צמיחת דור שני ושלישי של משפחות הנאמנות לחסידות : מעמד "בני הצדיקים " ומשמעותו של ייחוס אבות . תהליך עיצובו של המנהיג החסידי עבר שינוי מכריע מאז ימי הבראשית של התנועה . בתקופת התהוותה של החסידות ניתן לאפיין דפוסים שונים של עלייה למנהיגות , החוזרים על עצמם בצורה זו או אחרת . הדפוס הראשוני היה מעבר חד , פתאומי ומפתיע של איש אלמוני מחיים אינדיבידואליסטים של "הסתר , " שבהם נאלץ לכבוש את סודו ולהצניע את כוחותיו המיוחדים , אל "התגלות " וחשיפה פומבית , שהביאה להכרה ציבורית בסגולותיו ( הדוגמה המובהקת היא כמובן הבעש " ט ' . ( דפוס אחר , שאפיין את הדור השני , דור המגיד ממזריץ ' ותלמידיו , היה אינטלקטואלי ביסודו ומודרג במשכו : יחידים מתבלטים בכישוריהם , בבשלותם וביכולתם על פני שאר התלמידים בני גילם ומעמדם , ובשל כך הם מתעלים מתוכם ומתקבלים - ביחמתם או ביחמת מעריציהם - כמנהיגי עדה ( דוגמאות לכך הם ר ' שניאור זלמן מליאדי , ר ' אלימלך מליז ' נםק ו"החוזה " מלובלי...
אל הספר