מחקר החסידות המודרני ענפים לו ושורשים . אלה גם אלה נטועים , לטובתם ושלא לטובתם , במסורת ההיסטוריוגרפית המזרח אירופית היונקת מן ההשכלה . מסורת זו ראשיתה כהיסטוריון שמעון דובנוב , אבי המחקר הביקורתי של החסידות , והמשכה בחוקרים כגון שמואל אבא הורודצקי , בן ציון דינור ורפאל מאהלר , שיחסם לחסידות ולאישיה וליצירותיהם היה דיאלקטי ומורכב . לצד בשורת המפנה הגדול שחיפשו בחסידות , איש איש על פי השקפותיו , ולצד ההכרה שבתנועה זו ובםפרותה גנוזים לא רק רעיונות חדשניים ומפרים , אלא גם חיוניות , מסירות ועוצמה , הם ראו בה גם תנועה יריבה , המתמודדת עם הזרמים הרעיוניים העיקריים המעצבים את תולדות ישראל בעת החדשה ואף מאיימת עליהם . אופייניים הם דבריו הנחרצים 11 מתוך איגרת הרמב " ם לר ' יהונתן מלוניל , תשובות הרמב " ם , מהדורת א"ח פריימן , ירושלים תרצ '' ד , עמ' . lxi של מאהלו : "עם כל מורשתה התרבותית העשירה לא היתה החסידות אלא מבר סתום בדרכו ההיסטורית של העם היהודי . " " כהן גדול זה של החסידות נתעשר מתרומותיהם של המאמינים בו , " כתב דובנוב על ר ' ישראל , אך לביסוס האשמתו הקדיש שורות ספורות בלבד בספרו החלוצ...
אל הספר