פרק חמישה־עשר בין היסטוריוגרפיה למיתוס: שתי גירסאות היסוד של הפרשה

במרוצת מאה וחמישים השנים ומעלה שעברו מאז , 1840 עלילת דמשק והמשברים שנלוו אליה לא ירדו לתהום הנשייה . לא היתה כמעט תקופה שלא הניבה יבול חדש של מאמרים , פרקים , פרקי מישנה וחוברות על היבט זה או אחר של הנושא . היסטוריונים של עם ישראל תרמו את חלקם לתפוקה זו ; הם השליכו אור על נושאים שהוזנחו בעבר , פירםמו עדויות שהיו קבורות זמן רב בארכיונים , והעלו השערות בדבר חשיבותה הסגולית של הפרשה . אולם עלילת דמשק נשארה טבועה בזיכרון הקולקטיבי לא רק בזכות החקר והעיון , כי אם , ואולי בעיקר , בזכות מיתוסים בעלי כוח משיכה עממי מובהק . ניתן לומר שכבר בשלב מוקדם היתה ההיסטוריוגרפיה המדעית ארוגה ושלובה במיתולוגיה . עובדה זו אוששה את התפיסה הגורסת שהסיפור הבסיסי של 1840 מוכר היטב , וכמו איזה גן אהוב אינו זקוק אלא לעידור קל או להרחבה בשוליו . כיוון שכך , המחקר ההיסטורי הממשי על אירועי שנת 1840 והיהודים נשאר מוגבל יחסית . אין להשוותו מבחינה זו עם פרשת דרייפוס או עם המשבר של . 1881 אפילו משפטי בייליס וטיסה אסלר הניבו כמה וכמה ספרים ( ואף סרטים ' . ( שנים ספורות בלבד אחרי 1840 החלו להיווצר שני מיתוסים הסותרים זה...  אל הספר