מן המוסכמות היא , שהדת הנוצרית מהווה מרכיב עיקרי בהיסטוריה הארוכה ועקובת הדם של האנטישמיות . לקביעה זו מסכימים גם אלה הנוטים למתוח קו מפריד נוקשה בין אנטי יהדות ואנטישמיות והטוענים שהקו האדום המפריד בין השתיים הוא עידן המהפכה הצרפתית . לדידם , עד למהפכה הצרפתית יש לדבר על אנטישמיות דתית , קרי , אנטי יהדות . החל מן המאה התשע עשרה , לדעתם , אנו עדים לתופעה חדשה - האנטישמיות הגזענית ' . מה עוד , שהרי ידוע שהשימוש במילה אנטישמיות הוא מאוחר למדי , שכן היא נטבעה על ידי העיתונאי הגרמני וילהלם מאר ( ( 1904-1819 ; Man רק ב . 1880 אסכולה אחרת , ובראשה פרופ' שמואל אטינגר ז"ל , נוטה להמעיט בחשיבותם של ההבדלים המלאכותיים שבין אנטישמיות דתית , כלכלית , חברתית ופוליטית , ורואה בשנאת ישראל מקשה אחת בתהליך של התהוות ארוכה ומתמדת . לדידי , הייתי רוצה להעמיק ולחדד את גישתה של האסכולה הזאת ולטעון שיש לראות באנטישמיות מצבור עצום של שנאות , פוביות , התנגדויות , יריבויות והתפרצויות של רגשות ושל אידיאולוגיות , שאליו נשפכים מאז ימי אברהם אבינו מרכיבים שונים ומשונים ואף מנוגדים אלה לאלה בתכלית . מתוך מצבור ...
אל הספר