תחילתו של יום השבת , לפי המסופר בתורה , ביום השביעי הראשון לבריאת העולם , בו שבת אלהים מכל מלאכתו אשר עשה : 'ויכלו השמים והארץ וכל צבאם . ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה' ( בראשית ב , א-ב . ( ועליו נאמר : 'ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו' ( שם שם , ג . ( יום זה , תכלית מעשי שמים וארץ , נתייחד אפוא מראשיתו בברכת ה' וכהאצלה של קדושה , בבחינת 'ברכתו מכל הימים וקידשתו מכל הזמנים . ' אך הכינוי 'שבת' ליום השביעי מופיע לראשונה רק לאחר יציאת ישראל ממצרים . בתת ה' לישראל מן מן השמים , נצטוו לא לצאת בשבת ללקוט את המן , כי 'וביום השביעי שבת , לא יהיה בר ( שמות טז , כו , ( ולהכין את כל צורכיהם ביום השישי : 'ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ... ויאמר [ משה ] אלהם : הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קדש לה' מחר , את אשר תאפו , אפו , ואת אשר תבשלו , בשלו' ( שם שם , כב-כג . ( כאן למדו ישראל על קדושת השבת ואופייה וכאן ניתנה להם דוגמה מעשית לשביתה ממלאכה ביום השביעי , המחייבת הכנה מראש בימות השבוע והימנעות מעשיית מלאכה לצורכי פרנסה וכלכלה ביום השבת . השם 'שבת , ' הגזור במקרא מן הפועל שבת , הו...
אל הספר