יושב אני בספרייתו של אבא , מורי ורבי עטרת ראשי , הכ"מ , ומביט בעדויות האילמות שהותיר אחריו אבי לברכה — ספריו , מאמריו , כתביו ויתר הספרים המרובים שבהם היה ספון בלימודו . נפשי יצאה בדברו . ומתוך המיית הלב אני מנסה ליצור דיוקן דמותו של האדם שכה אהבתי בחייו ושעם התייתמותי ממנו , התחוור לי בימי השלושים עד כמה לא הספקתי לירד לסוף דעתו ועד כמה לא הבנתי את הנהגתו בקודש — היא מלמדותו באוניברסיטה , ואת שיגו ושיחו במילי דעלמא עם מוריו ורבותיו , חבריו מן הישיבות ומן האוניברסיטה ובייחוד עם תלמידיו שכה שמח לפתוח בפניהם את שערי התורה והמדע וגם שערי תהילה ושערי פרנסה — הם הקידום והתקן . זיכרון ראשון שלי מאבי — אבא יושב ומעיין בספר גדול חום — הוא ש"ס וילנה הוצאת פרדס , כשאני מכרכר סביבו רכוב על תלת אופן ומנסה להשקיף על הספר לאחר טיפוס על מושב האופן . עד מהרה הבנתי שספר זה הוא מסדרה של ספרים שעמדה מאחורי מושבו של אבי יחד עם סדרה של ספרים ירוקים שמנים — תלמוד ירושלמי מהדורה אמריקנית — גלעד , משניות חומות ( ע"א פירושים ) ומשניות ירוקות ( של ר"ח אלבק , ( תוספתא שחורה ( צוקרמנדל , מהד' שנייה , תרצ"ח , ( ספ...
אל הספר