בשלהי קיץ 1894 החליט ברדיצ ' בסקי לעזוב את ברלין ולהמשיך את לימודיו בשווייץ . דווקא כאשר קשריו עם חבריו הקרובים התבססו והעמיקו , שוב התעוררה בו תשוקת העקירה והשינוי . אכן , התסיסה הרוחנית שחוללה את השינויים התכופים בהשקפותיו גם הניעה אותו להחליף לעתים מזומנות את מקום מושבו , וכך כבר מלאו כמעט עשר שנים לחיי הנדודים שלו במזרח אירופה ובמערבה . חבריו תמהו על הצעד הזה . הם חששו לגורלו בסביבה השווייצרית המנוכרת וסברו בפטרונות מה כי אישיות בלתי יציבה כשלו זקוקה להשגחתו האוהדת של נפשות קרובות . ואולם ברדיצ ' בסקי האמין כי באותה העת נחוצה לו ההתרחקות כדי שיוכל להתרכז בעבודתו ללא הפרעות . לפי הרגשתו , חיי החבורה ותכניותיה הסיחו את דעתו מן היעד האקדמי שחתר אליו , השלמת הלימודים והשגת תואר דוקטור , ובעיקר מנעו ממנו להגשים את חלומו הכמוס להפוך לסופר בשפה הגרמנית . הוא לא הסביר לעצמו או לאחרים כיצד הדברים עולים בקנה אחד עם השאיפה שטיפח בעצם אותם ימים לחולל יחד עם חבריו מהפכה בספרות העברית . להיפך , במכתב לאהרנפרייז מאוגוסט 1894 חשף בבהירות את שאיפתו להינתק כליל , ולו באופן זמני , מן היהדות ומספרותה ...
אל הספר