הניגוד הגדול בכל ההיסטוריה של התרבות - האם ראוי להתייחס אל תכני המציאות מנקודת הראות של סיבותיהם או של תוצאותיהם ( כלומר , הניגוד בין חשיבה סיבתית לחשיבה טלאולוגית ) - מתבטא בהבדלים במוטיבציה המעשית שלנו . הרגש שאנו מכנים בשם דחף נראה בעינינו כקשור בהליך פיזיולוגי שבו אנרגיות דרוכות שואפות לפורקן ; כאשר הן מתגשמות בפעולה , הדחף בא לסיומו ; אם היה זה דחף פשוט הוא בא על "סיפוקו" לאחר שנפרק מעצמו , לכאורה , באמצעות הפעולה . לעומת ההליך הסיבתי הישיר הזה , המשתקף במציאות כדחף הפרימיטיבי ביותר , קיימות אותן הפעולות שסיבותיהן , במידה שהן מציגות עצמן בתכנים מודעים , נובעות מהסיכוי להצלחה . כאן אנו חשים לא כמי שנדחפים מאחור אלא כמי שנמשכים מלפנים . רגש הסיפוק במקרים אלה אינו נובע מהפעולה עצמה אלא קודם כול מההצלחה שהפעולה הביאה בעקבותיה . כאשר חוסר שקט נפשי נטול מטרה דוחף אותנו לתנועה נמרצת , מדובר בקטגוריה הראשונה ( פעילות דחפית ;( ואילו בעשותנו אותה פעולה בכוונה להשיג מטרה בתחום הרווחה האישית , התנועה שייכת לקטגוריה השנייה ( פעילות מכוונת . ( האכילה מחמת הרעב בלבד שייכת לקטגוריה הראשונה , בעוד...
אל הספר