העובדה שאנו יכולים לקלוט את זולתנו באמצעות החושים מתפתחת בשני כיוונים , אשר השפעתם המשותפת היא בעלת ערך סוציולוגי מהותי . מבחינת ההשפעה על הסובייקט , הרושם החושי שיוצר בו אדם כלשהו מעורר אצלו רגשות של עונג או של אי עונג , רגש עליונות או רגש נחיתות , התרגשות או רוגע , וזאת רק באמצעות המראה או נימת הקול ומעצם נוכחותו באותו חדר . כל זה אינו משרת את המטרה של הכרת האחר : רק אני מרגיש טוב או לא כאשר הוא נוכח ואני רואה או שומע אותו . הוא עצמו נותר מחוץ לתגובה הרגשית הזאת לנוכחותו החושית . כאשר הרושם החושי נהפך לאמצעי להכרת הזולת הוא מתפתח בממד אחר : מה שאני רואה , שומע וחש כלפיו , הוא עתה רק הגשר שדרכו אני מגיע אליו בתור האובייקט שלי . נימת קולו ומשמעותה הן אולי הדוגמה המובהקת לכך . כפי שקולו של אדם מושך או דוחה אותנו ללא קשר לדברים שהוא אומר , וכשם שהדברים הללו מסייעים לנו להכיר לא רק את מחשבותיו הרגעיות אלא גם את ההוויה הנפשית שלו - הוא הדין לגבי כל הרשמים החושיים . הם מובילים אל תוך הסובייקט בדמות מצב הרוח והרגש שלו , והחוצה מן האובייקט כדרך להכירו . כשמדובר באובייקטים לא אנושיים שני אלה ר...
אל הספר