א מיתתו של ויטליוס היתה סיומה של מלחמה יותר משחיתה תחילתו של שלום . חגורי נשקם ובשבאת חמס רדפו המנצחים את המנוצחים ברחבי העיר . הרחובות מלאו חללים והכיכרות והמקדשים מלאו דמים , כי בכל מקום נרצח כל המזדמן בדרך מקרה . אחרי כן , משגברה פריקת העול , החלו המנצחים תרים אחר הנחבאים וגוררים אותם חוצה . אם הבחינו באדם צעיר לימים ורם קומה , טב חוהו בלא הבדלה בין חיילים לאזרחים . אכזריותם זו , אשר רוותה מדם כל עוד היתה השנאה חדשה בקרבם , נהפכה אחרי כן לרדיפת בצע . לא הניחו מקום חבוי או נעול , ותואנה בפיהם כי אנשי ויטליוס מסתתרים שם . זה היה הפתח לפריצת הבתים , ואם התייצב איש כנגדם היתה זו עילה לרצח . הדלים שבהמון העם והגרועים שבעבדים היו מוכנים ומזומנים להסגיר על דעת עצמם את אדוניהם העשירים ; על אחרים הלשינו ידידיהם . בכול היו קינה וילל ופגעי עיר כבושה , עד שהיו הבריות מתגעגעים על ההפקרות השנואה לשעבר של חיילי אותו וויטליוס . מנהיגי הסיעה , שהיו זריזים ללבות את מלחמת האזרחים , קצרה ידם משוות מתינות לניצחון ; שהרי במהומה ובמחלוקת אדיר כוחם של בני בליעל , המידות הטובות צורך השלום והשלווה הן . ב דו...
אל הספר