המשבר שפקד את ירדן לאחר מלחמת 1967 שוב המחיש את המכנה המשותף של האחים המוסלמים עם המשטר בשעת מבחן . "האחים" בירדן לא יכלו שלא לתמוך כתנועת הפידאיון , מה עוד שבראשית פעילותה היא זכתה בתמיכה פומבית של המלך חוסין עצמו . תנועת "האחים" הקימה מיליציה של 150 200 איש כדי להפגין את מעורבותה בג'האד נגד הכיבוש . אולם העימות בין המשטר לבין ארגוני השמאל הפלסטיניים שהלך והחריף הציב את "האחים" שוב לצד המשטר . משהחלו הארגונים הפלסטיניים לעשות בירדן כבתוך שלהם ולאיים להפיל את המשטר הירדני , והתברר ל"אחים" ששיתוף הפעולה שלהם עם ארגונים אלה אינו לרוחו של המשטר , פירקו הם עצמם את המיליציות האסלאמיות של התנועה . שוב , כמו במשבר של אמצע שנות החמישים , תוגמלה התנועה על נאמנותה , ולאחר שפורקו הארגונים הפלסטיניים היא נותרה על כנה עם השפעתה ומעוזיה הקהילתיים . המסגדים ובתי המדרש נשארו בחזקתה , בכירי התנועה המשיכו למלא תפקידים בשירות הממלכה , והמשטר המשיך לקיים עמה קשר הדוק לתיאום פעולות נגד איומי השמאל והתנועה הלאומית הפלסטינית .
אל הספר