הציבור האורתודוקסי חגג את נצחונו כיאה וכיאות , כפי שנראה עוד , ומנהיגיו הרוחניים , רבנים ודרשנים , ייחסו לו משמעות מטפיסית . בישועת ה ' לנאמניו בעת צרה וצוקה הם ראו אות ומופת לצדקת דרכם . ההיסטוריון חייב להתעלם מפרשנות מן הסוג הזה . ואולם חייב הוא לקבוע , כי עמידתו האיתנה של רוב הציבור האורתודוקסי נגד מה שנצטייר לו כנםיון להעביר אותו על דתו מילאה תפקיד מרכזי בתוצאות המאבק . יריבי האורתודוקסים יכלו לטעון , כי סירובם העקשני של פשוטי העם בציבור זה להשלים עם חוקי הקונגרס אינו אלא פרי הסתה , ביוזמת שומרי הדת - והנחה זו היתה מקובלת גם על השר אטווש עצמו , כפי ששמענו . לא כך התרשמו מתבוננים מן הצד , שדבריהם באו לידי ביטוי בעיתונות הכללית . בשלב זר , חלה תפנית חדה בדעת הקהל הכללית לטובת האורתודוקסים . אם בעת פתיחת הקונגרס היתה כל האהדה נתונה לניאולוגים , על שום בשורת הקידמה שבפיהם , והאורתודוקסים הצטיירו כשרידי העבר הראויים ללעג או לרחמים , עתר , נתהפכו היוצרות ' . תנודות כאלה בדעת הקהל יכולות לבוא ללא סיבה ניכרת , אך במקרה דנן אין אנו חסרים הסברים המניחים את הדעת . בעת פתיחת הקונגרס התייצבו שנ...
אל הספר