ד"ר הירשלר חשב כנראה , כי מאחר שהאורתודוקסים לא התפטרו מחברותם בקונגרס , עזיבתם את ישיבותיו אינה אלא בבחינת מחאה , שניתן וצריך להתעלם ממנה . הוא לא העריך את גודל האימה שנפלה על ההנהגה האורתודוקסית מחשש שהניאולוגים ישתלטו על חייהם באמצעות הזרוע של המדינה . מעתה נצטיירה המדינה עצמה , היינו נציגותה המופקדת בידיו של השר אטווש , כחזית שאצלה יש לפעול ובאין ברירה - שאתה יש להיאבק . זאת היתה הערכת המצב במחנה האורתודוקסי כולו , הואיל ושני הפלגים , המיעוט בהנהגתו של הילדסהיימר והרוב בראשותו של הרב ירמיהו לב , פעלו באותו כיוון . לאחר ההצבעה על פרטי תקנות הארגון , שבה נדחה סופית הסעיף על השולחן ערוך , ביקש הילדסהיימר ראיון אצל השר אטווש ונתקבל אצלו בראש משלחת של עשרה נציגים ' . הילדסהיימר פירט בפני השר את קובלנות האורתודוקסים נגד נשיאות הקונגרס , הפועלת לדבריו בשרירות ואף בניגוד להוראות ולהבטחות של השר עצמו . השר שאל את חברי המשלחת , מה הן משאלותיהם הקונקרטיות , והם העמידו את אלה על שתיים : ( א ) בקביעת אופיין הדתי של הקהילות ייזכרו בפירוש שמות המוסדות הנחוצים לקיומו ; ( ב ) יש לוותר על רעיון הארג...
אל הספר