תמר קדרי אחת הסוגיות המרתקות בחקר ספרות חז"ל היא היחס שבין חומרי הגלם הדרשניים לבין החיבור המדרשי המעוצב . סוגיה זו כרוכה , על פי רוב , בשאלת קהל היעד שאליו מכוונים החיבורים המדרשיים . מדרשי חז"ל כפי שאנו מכירים אותם בצורתם הסופית הערוכה , הם מבנים מהוקצעים , יפים ומרשימים . אך כדי לעמוד על טיבם עלינו לשאול איזה תפקיד הם באו למלא , האם הם משקפים מציאות חיה כלשהי בתקופת חז " ל , מיהו קהל היעד שאליו כיוונו עורכי המדרשים את חיבוריהם הכתובים , ומה הייתה מטרת עריכתם . בין חוקרי המדרש ניתן לזהות ארבע גישות מרכזיות העונות על שאלות אלו . הראשונה נוסחה בבהירות על ידי יוסף היינימן , הסבור כי הקשר בין הדרשה שנישאה בעל פה בציבור לבין המדרשים הכתובים כפי שהגיעו לידינו , הוא קשר של חומר גלם ותוצר . המדרשים מורכבים מיחידות קטנות שנוצרו בבית המדרש בשעת לימוד פרקי המקרא . חומרי גלם אלו שימשו את הדרשנים כבסים לדרשותיהם בבתי הכנסת בשבתות ובימים טובים בעומדם לפני קהל גדול , גברים , נשים וטף . הם צירפו והרכיבו אגדות בודדות לכדי דרשות מלוכדות ושלמות בתוכן ובצורה , ויצרו מסורת עשירה של דרשות על פה . בשלב מאו...
אל הספר